גַּם־אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י אֲֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃
רש"י
גם אני לא אחשך פי. הואיל ואינך חדל ממני גם אני לא אמנע דיבור מלצעוק על מדותיך:
אלשיך
והנה גם שאיני מאלו כי צדיק אני עם כל זה ירא אני פן גם אני עם היותי צדיק לא אחשך פי בצערי ואדברה נגד ה' דברים קשים וזהו אדברה בצר רוחי שאין דבור אלא לשון קושי מחמת צר רוחי כי עד כה אינני מדבר דברי קושי כמטיח חס ושלום רק דרך שיחה בעלמא וזהו אשיחה במר נפשי:
מצודת דוד
גם אני וגו׳. כאומר הואיל ואין היסורים חדלים ממני ולא אקוה עוד לראות טוב לכן לא אחדל גם אני מאמר פי ואדברה בעבור צר רוחי וכאשר אבדתי אבדתי: