עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃
אלשיך
תחלת דברי פיו רצה להכזיב מאמר איוב על כללות תלונותיו שאמר כי כל מה שמחרים וקורא תגר הוא שלא מלב ורוח כי אם מגודל צרתו מן השפה ולחוץ כאומרו אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי על כן להכזיבו אמר אם לא היית אומר זה רק פעם אחת או שתים שנעשה לך שלא כדין החרשתי באמרי שמרירות נפשך השיאך ולא תתפס על צערך כי נאמר ישוב אפך ותתנחם אך שנית ושלשת והרחבת פה והארכת לשון בדברים אלה אגזור אומר שלא נמשך לך זה מגודל הצער רק מגסות הרוח להטיח דברים כלפי מעלה לז"א עד אן תמלל אלה כלומר שהיה פעמים רבות על כן אינו רק כי רוח כביר אמרי פיך: