כִּֽי־תָשִׁ֣יב אֶל־אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין׃
מלבי"ם
כי תשיב, שיעור הכתובים, המעט ממך תנחומות אל ע"י דבר הלאט עמך, ר"ל תנחומיו ע"י הנפש הצפונה בגויה, שינחמך במה שתשוב אל אל רוחך, שאחר שישוב העפר אל הארץ כשהיה תשוב הרוח אל האל אשר נתנה, ושם תקבל גמול בחיי הנשמות בצרור החיים את ה', אלהיך, וא"כ מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך והוצאת מפיך מלין לכפור בכל ולהתרעם ולהתלונן, שבזה אתה מראה שאינך מאמין בכ"ז, ואתה חושב כי רוח האדם כרוח הבהמות כמות זה כן מות זה: