ר֭וּחִֽי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֝חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי׃
מלבי"ם
רוחי זרה גם לאשתי, וחנותי ותחנוני זרה גם לבני בטני. שהם בני הבנים. או שהיה לו עוד בנים מפלגשים:
מצודת דוד
רוחי. רצוני בדבר התשמיש זרה לאשתי ולא תאבה לעשותה ואף כי אחנן לה להעמיד פרי בטן מ״מ אינה נשמעת לי: