בְּעֵט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן׃
רש"י
בעט ברזל. יחצבון בצור ואח"כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן:
אבן עזרא
לעד בצור יחצבון - היה מתאוה שיחצבו במקום שלא ימחו, והתאויתי שאדע שגואלי שדיבר בשבילי, טוב הוא היום בחיים, או יהיה אחרון שיולד.
מלבי"ם
בעט ברזל ועופרת בצור יחצבון. כדי שישארו הדברים קיימים עד דור אחרון, ואז.