וְזֶ֗ה יָ֭מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑ה וְלֹֽא־אָ֝כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה׃
אלשיך
וזה בנו הוא ביתו אחריו ימות בנפש מרה על עון אביו ולא אכל בטובה שאכל אביו נמצא שלא אכל מדבשו ונכוה באשו ולמה יעשה כה הוא יתברך ללקות אשר לא חטא על אשר חטא ויתענג ברוב כל:
מצודת דוד
וזה ימות. והאחד ימות בנפש מרה מן קושי המזל ולא אכל מעול׳ בסעודה טובה וענוגה: