בַּ֭אֲשֻׁרוֹ אָחֲזָ֣ה רַגְלִ֑י דַּרְכּ֖וֹ שָׁמַ֣רְתִּי וְלֹא־אָֽט׃
מלבי"ם
באשורו אחזה רגלי, מצעדי רגלי היה באשורו, היינו לצורך האושר הנפשי, לא לצורך ההצלחה הגופנית, וגם דרכו שמרתי שהלכתי רק בדרך ה', ולא אט אל דרך אחר, שהמעשה היה לפי דרך ה' מבלי נטות מן הדרך, וכוונת המעשה היה רק לשמו ולאושר הנפשיי, ומפרש נגד דרכו שמרתי.
מלבי"ם באור המילות
באשורו. שם אושר בא תמיד על האושר הנפשי, וזה המבדיל בין מאושר ובין מצליח, ואושר הבא על ההדרכה בא לצורך אושר הנפש: