כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וּ֝מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ׃
רש"י
כי יש לכסף מוצא. גם זה טעם אחר לדברו הראשון שאמר בצדקתי החזקתי כי למה אהיה רשע אם בשביל כסף וזהב לכל יש מוצא וסוף אבל החכמה מאין תבוא זה סוף הפרשה היא יקרה מכל, על כן כל ימי נתתי לבי עליה ללמוד:
אלשיך
כהתימו לדבר הוציא ממוצא דבר שני למודים גדולים נוגעים אל עצמו אחד שלא ישמח עשיר בעשרו כי אם אדרבה ירבה דאגה כי מעותד הוא אחר הטובה אל הצרה כאשר שיר ישכב כו' עיניו פקח ואיננו. שנית שאם אחרי עשרו באה עליו צרה אחת לא יקוץ ויהרהר ויחקור ויפלש אחר מדת הדין כי אם ישב וידום פן יתוספו עליו רעות עד אין מספר כאשר קרה לעשיר שנגנב כל אשר לו וישתער ללכת אחר הגנב וישלך עליו ולא יחמול כו' וטוב טוב היה לו ישב וידום ואז טוב לו שהרעה הא' רק יהיה לה ולא יוסיפו רעות רבות אם יקוץ ועל הא' אמר כי יש לכסף כו' והוא כי יש לו לעשיר לשית לב כי ממקום שיש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוק: