וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃
פרי הארץ
והנה על דרך זה אפשר למצוא בעבודת ה', להיות דבר ה' יקר למצוא, ואי אפשר להסתפק ממנו, שכל הגדול מחבירו משיג עומק רום הנעלם מאתו, וכל השגותיו מאין ואפס נחשב לו, כמאמר והחכמה מאין תמצא, כי הוא ית' אין סוף וכן כל השגותיו אין סוף, אבל עיקר העבודה הוא ההתקשרות אליו ית' בכל מדה ומדה ובכל אופן המתגבר על האדם, שהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אתמול הפילו והתגבר עליו ורוח ה' נחה עליו להתקשר בו ית' באותה מדה, אעפ"כ מתנקש עליו היצר למחר באופן אחר ויותר קשה, ואפילו אם ינצחהו בכל יום בצל שדי ובסתר עליון, אעפ"כ מתחזק עליו היצר להפילו ברשתו לעולם, אלא אם כן שהתחזק האדם כל כך עד שיצא לחירות מלהשתמש באותה מדה לעצמו כלל, ולא יהנה בה כי אם בהשתמשו בעבודת בוראו יתברך, כמאמר דוד המלך ע"ה ולבי חלל בקרבי, אז ינוח היצר מאתו, כי במה ילכדנו אם אין לו שום הנאה של כלל להשתמש בו לעצמו ואדרבא מצטער, כמאמר רז"ל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים.
אלשיך
והחכמה כו'. הנה פסוקים אלו מורים באצבע דעת ר' יוחנן ובעלי סברתו שאיוב ישראל היה וכאשר דרשו ז"ל על גדולת תורתנו בפסוקים אלו ויתכן כי אחר אומרו בצורות יאורים כו' מבכי כו' שהוא סוד צאת מלכות בית דוד מבנות לוט ראה והנה יאמרו לו רעיו מאין בא לך סוד זה על כן סמך ואמר והחכמה כו' לומר הנה לא לכם אשר לא מישראל אתם לדעת חכמת סוד תורת ה' כי הלא והחכמה מאין הוא מאת הבלתי מושג הוא יתברך ולא משכל אנושי היא ועל כן איזה מקום בינתה כלומר לא בכל מקום תמצא כי אם במקום מוכן לכך הן נפשות האצולות ממנו יתברך: