אִם־אֶמְאַ֗ס מִשְׁפַּ֣ט עַ֭בְדִּי וַאֲמָתִ֑י בְּ֝רִבָ֗ם עִמָּדִֽי׃
מלבי"ם
אם אמאס, נגד מ"ש לו אליפז אלמנות שלחת ריקם, אמר שלא לבד שלא נגע בנחלת אלמנות ויתומים, שגם לא מאס משפט עבדו ואמתו הגם שהם קנין כספו, והטעם כי אם אמאס משפט עבדי בעת שהם מריבים עמדי שלא אפנה אל משפטו, אז.
מצודת דוד
אם אמאס. האם מאסתי משפט עבדי ואמתי בעת היה להם ריב ודין עמדי וכי לא קרבתי עמהם למשפט אף כי ידי משלה עליהם:
אלשיך
אם אמאס כו'. אין צריך לומר אם אני הייתי עושה ריב עליהם כי אם אפי' בהחלם הם וזהו בריבם עמדי שהיה ראוי לזלזל בם יותר לא נגרע ערכם לפני: