איוב לז:ג מפרשים: רש"י, אלשיך, אבן עזרא ומצודת דוד

תחת כל השמים ישרהו. ראיתיו כמו אשורנו (במדבר כד) והם אותם אורות שהברקים מאירים:

אותו ההבל תחת כל השמים ישרהו כי נעשה מלאך והוא מאמר ר' יוחנן שכל דבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך וזה יאמר והגה כו' תחת כל השמים ישרהו כי יתן לו הוא ית' שררה ישתרר תחת כל השמים כי כל הנעשה תחת כל השמים הבל פיו הוא המהווה ופועל כל כאמור בהקדמה השנית ולא עוד אלא שואורו מתפשט על כנפות הארץ והוא מה שאמרו רז"ל שהיה קולו ית' הולך מסוף העולם ועד סופו ויהיה כי אינו כיתר מלאכים שמלאך ה' הוא שלישו של עולם אך זה הנעשה מהבל פיו דומה לקונו שמלא כל הארץ כבודו כן זה אורו על כנפות הארץ כי זה כל העולם ואם כן אפוא מי לא ירגז מקולו ית':

תחת כל השמים ישרהו - ואורו הוא הברק. ואמר רב סעדיה הגאון: כי על המקום ידבר. ואיננו נכון, כי איננו דבק בפסוקים שלמעלה ומטה ומלת ישרהו, כמו: משרת ענבים וזה הלשון ידוע בדברי רבותינו ז"ל: שורין. ויש אומרים: שהוא מן ישר והוא רחוק.