איוב לח:לו מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם ומלבי"ם באור המילות

בטוחות. אלו הכליות:

בטוחות - רובי המפרשים אמרו: שהם הכליות. והנכון בעיני: שהם הקרב כעניין הן אמת חפצת בטוחות ויורה עליו סוף הפסוק, שאמר ובסתום חכמה תודיעני כי העניין כפול הוא כמנהג.

מי שת, אחר שגמר לחשוב סדר הפרטים של הבריאה, עורר אותו על שני עולמות שבם חבר את השמים עם הארץ, דהיינו את הרוחני עם הגשמי, אשר זה נפלא ונעלם מעין כל חוקר איך יתקשרו שני אלה דברים הרחוקים יחדיו, והם אחד בעולם הקטן שהוא האדם, ואחד בעולם הגדול, שקשר ג"כ השמים עם הארץ, על העולם הקטן אמר מי שת בטוחות חכמה, איך נתן חכמה שהיא דבר רוחני שמיימי בטיח של טיט ואדמה, דהיינו שהחכמה השמיימית נתונה בגויה חומריית ויחמרה בחמר סביב, ומי נתן לשכוי שהוא ללב השוכה וצופה נעלמים, בינה להבין צפונות, מי חבר הרוחני והגשמי והשכל והעפר יחדיו?:

לשכוי. זה תרנגול לשון חכמים וי"א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות: