טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃ (ס)
רש"י
טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ. לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא. דַּם נִדּוֹתָהּ נִכָּר בְּשׁוּלֵי בְגָדֶיהָ. כְּלוֹמַר, חַטּאוֹתֶיהָ גְלוּיִין. הַרְבֵּה עֲשָׂאָתַן בְּגָלוּי:
תורה תמימה
טמאתה בשוליה. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים טומאתה בשוליהקו)עיין מש"כ לעיל פ' א' אות ה'. [פתיחתא למ"ר].
פלגי מים
טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה. אמר דרך משל כשאדם הוליך בטיט ורפש אז אם תיכף כשרואה שמתלכלכין שולי בגדיו חוזר לביתו ורוחץ ומנקה הבגדים אין לו היזק אבל כשרואה בליכלוך שהוא בשולי הבגד ואינו משגיח והולך עוד בטיט ורפש מתלכלך כל הבגד עד שאין לו תקנה ברחיצה וזהו מאמר הנביא מחמת כי כשהיתה טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ולזה ותרד פלאים ירדה לגמרי: