אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ (ס)
רש"י
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. יִרְמְיָה כָתַב סֵפֶר קִינוֹת, הִיא הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח, וְהָיוּ בָהּ שָׁלשׁ אָלֶ"ף בֵּיתוֹ"ת: "אֵיכָה יָשְׁבָה", "אֵיכָה יָעִיב", "אֵיכָה יוּעַם". שׁוּב הוֹסִיף עָלָיו "אֲנִי הַגֶּבֶר" שֶׁהוּא שָׁלשׁ אָלֶ"ף בֵּיתוֹ"ת, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה", שָׁלשׁ כְּנֶגֶד שָׁלשׁ:
תורה תמימה
איכה. רבי אבהו פתח למגילת איכה, והמה כאדם עברו ברית (הושע ו׳:ז׳), מהו כאדם – כאדם הראשוןא)יתכן דמדייק יתור הלשון כאדם, אשר פשוט הוא, דזולת מין האדם לא שייך ביה העברת ברית, ולכן דריש כאדה"ר ע"פ ההשתוות שביניהם, כפי שיתבאר בסמוך אות ג'. או דהדיוק הוא מדכתיב כְּאדם (הכ"ף בשו"א) ולא בקמ"ץ הידיעה, כמו שהוא בא לרוב בכה"ק בבואו להורות על הדמיון והשווי, כמו צללו כַּעפרת (שמות ט״ו:ט״ז) ידמו כָּאבן (שם) משמע דהאי אדם איננו שם המין כ"א שם פרטי (שאי אפשר לו לבא בה' הידיעה) והיינו אדם הראשון., אמר הקב"ה, אדה"ר הכנסתיו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי וגרשתיו ושלחתיו וקוננתי עליו איכה, דכתיב ויאמר לו איכה – איכה כתיבב)יתכן דמרמז למ"ש בסנהדרין ל"ח ב' שבלשון איכה רמז לו הקב"ה שנטה לבו מאחריו, דכן דרשו שם איכה – אנה פנה לבך, כמבואר לפנינו בתורה תמימה פ' בראשית במקומו. ואע"פ דרק תוכחה היא ולא קינה בכ"ז אינה יוצאת גם מכלל קינה שהיה הקב"ה כביכול מקונן על שעבר על צויו, וגם י"ל דמפרש איכה כמו אוי לך וכבסמוך בדרשה באות י"א. ובעיקר טעם הדרשה מן אַיֶכָּה לאֵיכָה, נראה דמדייק דדי היה לכתוב אַיֶךָּ בלא ה' לבסוף, כמו בכל יום אברכךָּ, והרבה כהנה, וכן דרשו במנחות ל"ז א' בענין תפילין דכתיב לאות על ידכה – יד כהה [יד שמאל], משום יתרון הה', דהו"ל לכתוב על ידך., אף בניו הכנסתים לא"י וצויתים ועברו על צוויי וגרשתים, שנאמר (הושע ט׳:ט״ו) מביתי אגרשם, ושלחתים, שנאמר (ירמיהו ט״ו:א׳) שלח מעל פני ויצאו, וקוננתי עליהם איכהג)אפשר לפרש כלל הדרשה דמרמז להשתוות הענינים שבין ישראל קודם החורבן ובין אדה"ר, דכמו אדה"ר השפיע לו הקב"ה רק טובה כך השפיע הקב"ה לישראל בנחלת א"י ובביהמ"ק, וכמו אדה"ר נצטוה והותרה מקודם כך נצטוו והותרו ישראל, וגם ערך עונשם היה בשוה שנתגרשו ממקומם. [פתיחתא למ"ר איכה].
פלגי מים
איכה ישבה בדד. בכאן הזכיר הצרה קודם ואח"כ הזכיר הטובה שהי' לה מקודם וכן בהיתה כאלמנה ולבסוף היפך הסדר ואמר שרתי במדינות היתה למס הזכיר המעלה קודם ואח"כ הצרה. והטעם לזה כיון שבא להפליג צרתם בלשון איכה שלא נמצא כן לשום אדם ויש שני מיני הפלגות האחד שההפלגה הוא בעצמות הדבר כגון שמפליגין אחד בעושר שהוא מופלג בעושר אשר לא נמצא עשיר כמותו או שמפליגין אחד בעוני שלא נמצא עני כזה שאין לו לא לחם ולא כסות אף לכסות בשרו. והשני הפלגה בערך אל הקודם כגון שמלך גדול ונורא הורד ממלכותו ואין לו רק כאחד משאר העם שבעצמותו הצרה אינה בהפלגה רק ההפלגה הוא בערך אל הקודם ולזה אילו אמר בהיפך העיר רבתי עם איכה ישבה בדד הייתי אומר כי הפלגת הצרה לא היה בעצמותה מופלג רק בערך אל הקודם ולכך אמר איכה ישבה בדד שהבדידה מצד עצמותה היתה בהפלגה שלא נמצא מעולם בדידה כזו עד שנ"ב שנה מעוף עד בהמה נדדו הלכו ואח"כ הזכיר טובתה הקודמת אשר נתעלתה על כל לרמז כי עוד בה ההפלגה השני' ג"כ וכן בהיתה כאלמנה שהאלמנות חיות שיש לנו זה זמן רב לא תמצא מעולם בשום אשה כן ואח"כ הזכיר טובתה הקודמת וחשיבותה משא"כ בהיתה למס שנתינת המס אינ' הפלגה בעצמותה שהרבה מדינות נותנין מס ואינה הפלגה רק בערך אל הקודם לכך הזכיר מעלתה קודם שהיתה שרתי על כל המדינות עד שנגד זה נחשב העונש בהפלגה מה שהיתה למס. ומה שאמר רבתי ביו"ד לבסוף היותו מאמר הקב"ה וכאילו אמר חשובה אלי שלא האצלתי מכבודי רק לישראל. ומקונן על שלשה דברים על ירושלים שנשארה בדד מיושביה ועל ישראל שנשארו כאלמנה שנחסר מהם שפע רוח הקודש ועל ארץ ישראל שנהפך שררותה לנתינת מס: