איכה ב:ד מפרשים: רש"י, תורה תמימה, פלגי מים ולחם דמעה

דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ. לְפִי שֶׁכַּךְ דֶּרֶךְ דּוֹרְכֵי קֶשֶׁת שֶׁהֵם חֲזָקִים, לָשׂוּם רַגְלוֹ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהוּא כוֹפְפָם, לְכַךְ נִכְתַּב בִּלְשׁוֹן דְּרִיכָה:

כאויב. נדרש לעיל פרשה א׳ פסוק א׳ בדרשה היתה כאלמנה.

דרך קשתו. אמר שעוד הגדיל חסדו כי אף שלא שבו עד שהגיע העונש לגוף הישראל שהן בירושלים מ"מ מתחילה לא עשה רק כדורך קשת כדי ליירא לכשנגדו כך היה הקב"ה נדמה להם רק כאויב הדורך קשת כדי לייראם ואח"כ כשראה שעדיין לא שבו:

שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ. כַּךְ חִבּוּר הַמִּלּוֹת, שָׁפַךְ חֲמָתוֹ שֶׁהִיא כָאֵשׁ. כִּי לֹא מָצִינוּ שְׁפִיכָה שֶׁל אֵשׁ אֶלָּא אֵצֶל חֵמָה, כְּדִכְתִיב "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם":