איכה ב:י מפרשים: רש"י, תורה תמימה, פלגי מים ומנחת שי

יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ וְגוֹ'. כְּמַשְׁמָעוֹ, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: נְבוּכַדְנֶצַּר הוֹשִׁיבָם לָאָרֶץ. כְּשֶׁמָּרַד בּוֹ צִדְקִיָּהוּ וְעָבַר עַל שְׁבוּעָתוֹ, בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְדָּפְנָה שֶׁל אַנְטוּכְיָא וְשָׁלַח בִּשְׁבִיל סַנְהֶדְרִין, וּבָאוּ לִקְרָאתוֹ, וְרָאָה אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁל צוּרָה, וְהוֹשִׁיב אוֹתָם בְּקַתֵּדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהֶם: "סַדְּרוּ לִי תוֹרַתְכֶם פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה וְתַרְגְּמוּהָ לִי". כֵּיוָן שׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת נְדָרִים, אָמַר לָהֶם, "אִם הוּא רוֹצֶה לַחֲזוֹר, יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר?" אָמְרוּ לוֹ, "יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וְיַתִּיר לוֹ". אָמַר לָהֶם, "אִם כֵּן, אַתֶּם הִתַּרְתֶּם לְצִדְקִיָּהוּ אֶת שְׁבוּעָתוֹ". צִוָּה וּשְׁמָטוּם וְהוֹשִׁיבָם לָאָרֶץ, וְקָשְׁרוּ שַׂעְרוֹת רֹאשָׁם בְּזַנְבוֹת הַסּוּסִים וּגְרָרוּם:

ישבו לארץ וגו'. פעם אחת העליל נבוכדנצר על סנהדרי גדולה, גזר והורידן לארץ, העלו עפר וחגרו שקים, קשר שערן בזנבי הסוסים והיו מריצין אותן מירושלים ועד לוד, הדא הוא דכתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלים^מה)ובתולת ירושלים כנוי לסנהדרין כמבואר לעיל פרשה א' פסוק ד' בדרשה בתולותיה נוגות אלו ת"ח שנאים כבתולות, יעו"ש. ויש עוד גירסא בענין זה, ולפיה יהיה הפי' בתולות ממש שגם להם עשה כן נבוכדנצר עד שניטל שערן, וע"ע בדרשה הבאה. [שם].

ישבו לארץ וגו'. כל כך הי' העון ביטול תורה גורם עד שהושיב נבוכדנצר הזקנים דהיינו הסנהדרין לארץ: