איכה ג:יז מפרשים: אבן עזרא, אלון בכות, תורה תמימה ופלגי מים

ותזנח – כמו ותמאס:

ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה. ידוע דשני מיני שנאת חנם יש. האחת ששונא לחבירו על לא דבר ולא הרע לו בשום ענין ואחת שחבירו גמלו כל טוב והוא נהפך לו לאויב וזה וודאי גדול עונו מנשוא והשני הוא גרוע מהראשון כי השני שילם רעה תחת. טובה הראשון הוא רק שהל"ל לאחוז במדת השלום וז"ש ותזנח משלום נפשי ר"ל שלא אחז במדת השלום וגם נשיתי טובה היינו לשלם רעה תחת טובה וק"ל:

ותזנח משלום נפשי. מהו ותזנח משלום נפשי, א"ר אבהו, זו הדלקת הנר בשבת^לב)כי במקום שאין נר אין שלום מפני שהולך באפלה ונכשל, כך פירש"י, ולא נתבאר לפי"ז למה אמר דוקא בשבת ולא בכל הימים, ויתכן לומר דאיירי שאין לו כל כך נרות להדליק בכל חדרי ביתו, וא"כ בחול אפשר לטלטל הנר בכל חדר הדרוש לו, משא"כ בשבת שמעמידין הנר בחדר אחד וביתר חדרי הבית חושך, ובכלל יש כפול לשון בדברי רש"י, שהולך ונכשל והולך באפילה, ואולי צ"ל במקום והולך באפילה – ואוכל באפילה, והיינו משום דבשבת מצוה לאכול בלילה, וע"ע בחא"ג. וגם י"ל הטעם דדוקא בשבת, משום דהאור מרחיב הלב ושבת הוא יום שלום הנפש. [שבת כ"ה ב'].