ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃
מדרש לקח טוב
פס'. ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחת מנשה בן יוסף ונו'. כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת (לזכרים ולא לנקבות) נתקבצו יחד ליטול עצה. אמרו אין כרחמי בשר ודם רחמי שמים. רחמי בשר ודם על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל הקב״ה רחמיו על הזכרים ועל הנקבות שנאמר (איכה ג) טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו. ואמר (תהילים קמ״ה:ט׳) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה מגיד כשם שצלפחד היה זכאי כך היו כלם זכאין. וכשם שהיה צלפחד בכור כך היו כלם בכורי אביו של צלפכד. וכן זקנו ללמד שהיו זכאות בנות זכאי. למשפחות מנשה בן יוסף. ללמדך שכשם שהיה יוסף מחבב את ארץ ישראל כך זרעו היה מחבבה. ואלה שמות בנותיו מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה. יכול כל הקודם בפסוק קודם במעשה ת״ל (במדבר ל״ו:י״א) ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן וגו'. מגיד הכתוב שכלם היו שקולות בזכות:
אלון בכות
טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו. יובן עפ"י מ"ד בפסוק כל קויך לא יבושו וכן מצינו פסוקים רבים המורים דכשאדם בוטח ומקוה לה' שיש לו תקוה ואחרית ואולם באמת מצינו דרבים קווים ובוטחים בה' ואין להם אחרית טוב וכלתה עליהם הרעה. אמנם זהו רק בערך הגוף החומר אשר משתוקק להנאת חמדת הבלי העה"ז לפעמים אין כוונתו נגמרת. אבל לא בערך הנפש המשתוקקת ומקוה ובוטחת בה' דודאי הבוטח בה' בזה האופן חסד יסובבנהו והוא העיקר הקיווי הנרצה לה' מאוד. והוא ודאי לא לשוא תקותו ותוחלתו. אבל לענין חמדת העה"ז לשוא תקותו וז"ש טוב ה' לקוויו אמנם הוא רק להנפש תדרשנו באופן זה כל קויך לא יבושו. משא"כ אם תדרשנו לחמדת העה"ז וק"ל: