איכה ג:כח מפרשים: רש"י, תורה תמימה, פלגי מים ולחם דמעה

יֵשֵׁב בָּדָד. מִי שֶׁאֵרַע לוֹ אֵבֶל וְצָרָה, יֵשֵׁב גַּלְמוּד וִיצַפֶּה לְטוֹבָה:

ישב בדד וידם. אמר הקב"ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם כשהוא אבל מה הוא עושה^מז)מה שאמר מלך בשר ודם, כי אצל אבל הדיוט כשבאים אנשים לנחמו הם יושבים ודוממים כדמצינו באיוב ששלשת הרעים לא דברו אתו מאומה שבעת ימים ושבעת לילות ומפרש שם הטעם כי גדול הכאב מאד ולא יכלו לנחמו, כמו שאין מנחמין את האבל בשעה שמתו מוטל לפניו, אכן במלך בו"ד אין מן הנימוס שיבואו אליו לנחמו ויהיו יושבים ודוממים כי אין מדרך הכבוד הוא לגבי מלך, ולדבר דברי נחומים ג"כ אי אפשר בשלשה ימים הראשונים משום שיגדל הצער אז בדברי נחומים שלהם כנ"ל, לזאת אמרו שישב בדד כביכול ולא יבואו המנחמים לנחמו., אמרו ליה ישב בדד ודומם, אמר להו אף אני עושה כן, שנאמר ישב בדד וידום [שם].

ישב בדד וידום. ולכך ראוי למי שיש לו יסורין ישב בדד וידום שימתין לתשועת ה' ויקבלם באהבה כמו שפי' רש"י. כי נטל עליו. כיון שבעל הגזירות נשא עליו הגזירה זו:

וְיִדֹּם. לְשׁוֹן הַמְתָּנָה, כְּמוֹ "אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמוּ" דִיהוֹנָתָן.