כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו׃]
רש"י
כִּי אִם הוֹגָה. אִם הָאָדָם מֵבִיא עָלָיו יָגוֹן בִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹ, וְאַחַר כַּךְ, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו.
תורה תמימה
כי אם הוגה ורחם. א"ר שמעון בן לוי, משהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעוה"ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו נ)עיין משכ"ל בפ' כ"ב אות ל"ז. [שם].