לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃
רש"י
לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו. מוּסָב עַל "כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ" לִהְיוֹת מְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו וְגוֹ'. וְלֹא לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר וְגוֹ'. וְלֹא לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ, כָּל אֵלֶה ה' לֹא רָאָה. לֹא נִרְאָה לוֹ, וְלֹא עָלְתָה לְפָנָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן:
אלון בכות
לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ. ידוע דזהו חסדו הגדול שאין הפורענות באה מאתו דאז לא היה ח"ו סוף להפורענות ההוא הבא מאתו ולולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. רק הקב"ה מוסר השגחתו לגלגלים כמ"ש ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך עמכם בקרי למוסרם תחת המזלות. וידוע דהגלגלים מכונים בשם רגל. וז"ש לדכא תחת רגליו היינו שמסר ההשגחה לגלגלים היות הקב"ה מיקל בדינם של ישראל. והטעם מה שמיקל בדינם הוא היות הנשמה עצור ואסור בגוף והחומר העכור ומה לה לעשות ולכך הקב"ה חפץ חסד הוא מיקל בדינם וז"ש כל אסירי ארץ וק"ל: