איכה ג:א מפרשים: רש"י, תורה תמימה, פלגי מים ונחל אשכול

אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי. הָיָה מִתְאוֹנֵן יִרְמְיָה לוֹמַר: "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי", אֲשֶׁר רָאָה עֹנִי מִכָּל הַנְּבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ עַל חֻרְבַּן הַבַּיִת, שֶׁבִּימֵיהֶם לֹא נֶחֱרַב הַבַּיִת, כִּי אִם בְּיָמָי:

אני הגבר. רבי לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא דרגילנא ביסורים והניין לי מה דהניין לך^א)ר"ל אני הוא הגבר שכבר הורגלתי לקבל באהבה את היסורין על קדושת שמך, [ואשר על כן מכונה בשם גבר על שם גבורתו שסבל ככה], ולכן מה שנאה וטוב בעיניך להביא עלי הוא גם נאה וטוב בעיני, ולא אתאונן עליהם אלא אקבלם באמונה, ודריש ראה מלשון רבנן רואה אני את דברי אדמון (כתובות ק"ח ב'), כלומר נראין בעיניו ומתקבלים, דירמיה (שהורגל ביסורים כל ימי חייו) מצא את היסורים לנכון לפניו. או י"ל דקאי על כנסת ישראל. [שם].

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו. כי הנה יש שני מיני יסורים אחד שבא בתורת רחמנות לעורר בתשובה והוא לצורך רפואה כעין רופא המחתך בבשר כדי לרפאות או כמו שמכין למי שנתעלף להשיב רוחו עליו והשני דרך כעס ונקימה וזה מקונן הנביא ואמר שראה במראה הנבואה העוני היינו היסורין הבאין בשבט עברתו היינו בדרך כעס ולא בדרך חמלה לרפואה: