איכה ד:ג מפרשים: רש"י, פלגי מים, מנחת שי ולחם דמעה

גַּם תַּנִּין. אַף עַל פִּי שֶׁאַכְזָרִי הוּא, חָלְצוּ שַׁד. כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת בְּנוֹ בָּא מֵרָחוֹק רָעֵב, חוֹלֵץ שָׁדָיו מִתּוֹךְ נַרְתִּיקוֹ, שֶׁיֵשׁ לוֹ כִסּוּי עַל דַּדָּיו וּמוֹצִיאוֹ מִתּוֹכוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ בְנוֹ מְכֻסֶּה וַיַחֲזוֹר לַאֲחוֹרָיו, וְהֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן:

תנין חלצו שד. אמרו חז"ל כי התנינים היו מגלין שדי הנשים הניקו גוריהן וכמו זר יחשב שינוי דרך הטבע כזה. לזה נראה כי חז"ל קראו להצרים הצוררים בשם תנינים וגוריהן וכמש"ה (יחזקאל כט) התנין הגדול והיינו שחלצו האויבים שדי הנשים למען יניקו בניהם של האויבים ומחמת זה:

גם תנין. תנים ק':

בַּת עַמִּי לְאַכְזָר. רוֹאִים אֶת בְּנֵיהֶם צוֹעֲקִים לְלֶחֶם, וְאֵין פּוֹרֵשׂ לָהֶם, שֶׁחַיֵּיהֶם קוֹדְמִים לָהֶם לְחַיֵּי בְנֵיהֶם מֵחֲמַת הָרָעָב: