איכה ד:יד מפרשים: רש"י, תורה תמימה, פלגי מים ומנחת שי

נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת. כְּשֶׁהָיוּ הָעִוְרִים הוֹלְכִים בַּשּׁוּק, הָיוּ נָעִים, וְרַגְלֵיהֶם נִשְׁמָטִים בְּדַם הַהֲרוּגִים שֶׁהָיוּ הָרְשָׁעִים הוֹרְגִים בְּתוֹכָהּ:

נעו עורים וגו'. סומין שבהם אמרו, מי יראה לנו אותו מקום שהרגו את זכריה שנלך ונחבקנו ונשקנו לקיים מה שנאמר נעו עורים בחוצות נגואלו בדם^מב)ר"ל מרוב חיבתם את זכריה ודאבון נפשם על הריגתו היו רוצין להתגאל בדמו ולנשק את המקום שנהרג שם, וכעין מ"ש בר' אבא שהיה מנשק את אבני א"י (כתובות קי"א א') ונקט עורים לרבותא אע"פ שקשה להם ההליכה, וכש"כ שהיו עושין כן הפקחין והתמימין, וכן הכונה בדרשה הבאה בחגרין. [מ"ר].

נעו עורים. עורים נקראים אותן שהן עורים בדעת כדכתיב ולפני עור:

נְגֹאֲלוּ בַּדָּם. נִתְלַכְלְכוּ בַּדָּם, עַד אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם לִגַּע בִּלְבוּשֵׁיהֶם, וְהָיוּ קוֹרְאִים אֲלֵיהֶם: