איכה ד:א מפרשים: רש"י, תורה תמימה, פלגי מים ומנחת שי

אֵיכָה יוּעַם זָהָב. קִינָה זוּ נֶאֶמְרָה עַל יֹאשִׁיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים "וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת". וְעִמָּהּ חִבֵּר בְּתוֹךְ הַקִּינָה אֶת שְׁאָר בְּנֵי צִיּוֹן:

איכה יועם זהב. מהו יועם, ר' שמואל אומר, יכוסה, כמה שנאמר (יחזקאל כ״ח:ג׳) כל סתום לא עממוך^א)ודכותה אמרו בספרי נשא על הכתוב ונעלם מעיני אישה ולא שיהא בעלה רואה ומעמעם כלומר מכסה על עונה (וכעין מ"ש בגיטין י"ז משום ב"א ופי' בערוך שמא יחפה עליה) ובאופן זה א"א לו עוד להשקותה., ורבנן אמרי, כהה, ודכותה גחלים עוממות^א*)כהות וכבויות, היפך לוחשות. [מ"ר].

איכה יועם זהב וגומר. אמר להפליג הקינה הגם כי ידוע ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים על הביהמ"ק ולזה אמר איכה היה ההפלגה גדולה כל כך כי אף שכבר שפך חמתו על הביהמ"ק עד שיועם הזהב של הביהמ"ק היינו הארון שנגנז ונשתנה הכתם הטוב היינו מה שהוא במדרגה קטנה מזהב נשתנה לגמרי והאבנים של הביהמ"ק נשפכו בראש כל חוצות לזאת מפליג התמיה שאחר כל אלה גם בני ציון היקרים נחשבו לנבלי חרש אשר כמעט אין להם תקנה: