זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃
תורה תמימה
הביטה וראה. מהו הביטה ומהו וראה, ר׳ יודן אמר, הבטה מקרוב, כמש"נ (מלכים א י״ט:ו׳) ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים, וראיה מרחוק כמש"נ (פ' וירא) וירא את המקום מרחוקא)ומפרש הביטה את חרפתנו הקרובה בהוה, וראה את חרפתנו בעתיד הרחוק אם לא תמהר לגאלנו, ואע"פ דכתיב הבט משמים וראה, אך באמת עיני ה' בכל מקום ולא אמר משמים אלא ע"ד ההוה., ורבי פינחס אמר, הבטה מרחוק כמש"נ (תהילים פ׳:ט״ו) הבט משמים וראהב)ואע"פ דכתיב גם וראה – מפרש הבט משמים מרחוק וראה גם מקרוב. וראיה מקרוב, שנאמר (פ' וישלח) וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכוג)והא דכתיב ויבט והנה מראשותיו יפרש רחוק מראשותיו, ומ"ש ראיה מקרוב – אע"פ דכתיב וירא את המקום מרחוק, צ"ל כמ"ש בפדר"א שראה עמוד אש משמים הקרוב אליו, וע"י אותו העמוד ראה את המקום אשר היה מרחוק. ועיין עוד מש"כ בענין זה בתו"ת פ' תולדות בפסוק ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו. [מ"ר].