איכה ה:ו מפרשים: רש"י, אבן עזרא, אלון בכות ותורה תמימה

מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד. דֶּרֶךְ אָדָם הַנּוֹפֵל וְרוֹצֶה לַעֲמוֹד, מוֹשִׁיט יָד לְמִי שֶׁאֶצְלוֹ לַעֲזוֹר לוֹ, וְאַף כַּאן, לְמִצְרַיִם הוֹשַׁטְנוּ יָד שֶׁיַּעְזְרוּנוּ:

מצרים נָתַנּוּ יד – דגשות הנו"ן במלת נתנו תחת נו"ן השרש, כי זאת הנו"ן סימן המדברים. ונתינת היד שבועה וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ (יחזקאל יז יח) והטעם כתקיעת כף כי נשבעו למצרים ואשור ואולי נשׂבע:

מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם. דאי' אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו וידוע דלא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' והיינו הרוחני שבתוכו ויתוקן ע"י הברכה שמברכין עליה. וז"ש אוכלי לחם אבל הרשעים אין טועמין טעם לחם והיינו משום ה' לא קראו שלא ברכו עליה ושם פחדו פחד לא היה פחד כי גחלים אתה חותה על ראשו. וז"ש מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם להיות כגחלים אתה חותה על ראשו אמנם לא כן היה דהם גברו חיל על ישראל ולא ראינו נקמה מהם וק"ל:

אַשּׁוּר. שֶׁיַּשְׂבְּעוּנוּ בְלַחְמָם:

נָתַנּוּ. כְּמוֹ "נָתַנְנוּ". דַּגְשׁוּת הַנּוּ"ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ"ן שְׁנִיָּה, וְכֵן, "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". וְכֵן, "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם":