איכה ה:ז מפרשים: תורה תמימה, פלגי מים, מנחת שי ולחם דמעה

אבתינו חטאו וגו'. אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, אמר להם הקב"ה [לא כן, אלא אתון] בדדכון קיימין^יד)מדייק מה שפתחו לומר ואנחנו עונותיהם סבלנו וסיימו בלשון אוי נא לנו כי חטאנו, הרי הודו שהם חטאו, ולכן דריש שמקודם התאוננו על סבלם עונות אבותיהם ולא על עונותיהם כלל, והשיב להם הקב"ה שבאמת הם סובלים בעונותיהם שלהם, ואז הודו ואמרו אוי נא לנו כי חטאנו., דבר אחר אמרו, אנן בדידן קיימין^טו)ר"ל שטענו כאומר די לנו לסבול בשביל חטאים שלנו ולא בשביל חטא אבות והשיב להם הקב"ה שלא כן הוא אלא שסובלים רק בעונותיהם הם, ואמרו אוי נא לנו כי חטאנו.
ומה שפתח הכתוב בחטא וסיים בעון ולא אמר ואנחנו חטאיהם סבלנו, י"ל ע"פ מ"ש (שבת נ"ה א') אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון, וזהו שאמרו אבותינו חטאו ואינם וכמש"כ איש בחטאו יומתו ואנחנו נסבול יסורים עבור עונותיהם. והחילוק בין עון לחטא מבואר לפנינו בתו"ת פ' אחרי בפסוק והתודו את חטאתם, דחטא שוגג ועון מזיד, יעו"ש. [שם].

אבותינו חטאו. הכוונה ע"ד האמור בכתבי האר"י כי מחמת שנפש הבן בכח נפש האב ולפעמים כשהבן עתיד להיות רשע גורם להחטיא את האב ולזה ג"כ מתודין ואומרין שמחמת עונותינו הרבים כל העונות שעשו אבותינו נחשבים לחטאינו מחמת שנעשו בגרמתינו:

אינם. ואינם ק':