עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃
רש"י
נִכְמָרוּ. נִתְחַמְּמוּ, וְכֵן, "כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו". וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא יֵשׁ הַרְבֵּה: "עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים". "מִכְמָר בְּישְׂרָאֵל":
תורה תמימה
עורנו כתנור נכמרו. מהו כתנור, פליגי תרי אמוראי, חד אמר [כתמרים שרופות], וחד אמר כתנור שלא הוסק כל צרכוכא)דהתנור שהוסק כל צרכו מראהו צהוב, משא"כ התנור שלא הוסק כל צרכו כותליו שחורות, וטעם הדיוק מדכתיב נכמרו ולא נשרפו, משמע חום שאינו גמור אלא חמימות בעלמא, והיינו שלא הוסק כל צרכו. ולמ"ד כתמרים שרופות י"ל דדריש נכמרו מלשון ולא יכמר באדמה (ב"מ ע"ט ב') וכן בפסחים נ"ח א' מכמר בשרא, וכן כומר של ענבים, מענין חמימות וריכוך. [שם].