איכה ה:יא מפרשים: אבן עזרא, אלון בכות, תורה תמימה ומנחת שי

נשים – לא די לנו צרת הרעב עד שעינו העבדים נשינו. וכל שכיבה באונס והיא כדרכה תקרא ענוי:

נשים בציון ענו וכו'. יובן בהא דידוע במה שגזרו על כל הנשואות שתבעל להגמון תחלה. והיינו נשים בציון ענו. אכן ביהודה בעת הקידושין היו מתייחדין החתן והכלה ובעל אותה באותו פעם וא"כ מה שנבעלת להגמון תחלה הוצרך להיות קודם הקידושין לפי שאין הפסק כלל בין קידושין לבעילה וזהו שדייק בתולות בערי יהודה וק"ל.

נשים בציון וגו'. אמר להו נבוזראדן לחיילותיו, אלהיהן של אלו שונא זימה הוא, לפיכך הזהרו שלא תגעו באשת איש, כיון ששמעו הפנויות כך, היו אומרות לגברים, נאכל משלנו ונלבש משלנו ובלבד שיקרא שמך עלינו, הדא הוא דכתיב (ישעיהו ד׳:א׳) והחזיקו שבע נשים באיש אחד וגו׳, לבד משלש נשים שנתעצלו ולא עשו כן, ונתענו, לכך נאמר נשים בציון ענו בתולת בערי יהודה [בתולת כתיב]^כב)נשים כתיב בלשון רבים, ומיעוט רבים שנים, ובתולת – חד הרי שלש, ורמז הוא לדבר קבלה שהיה לחז"ל מזמן החורבן. [שם].