איכה ה:יד מפרשים: אבן עזרא, אלון בכות, תורה תמימה ופלגי מים

זקנים – מנהגם היה לשבת בשערי ירושלים:

זקנים משער שבתו וכו'. היינו העדר התורה. וידוע מ"ד בגמ' דדוד המע"ה נכשל בהוראה ונתעלמה ממנו ההלכה בשביל שקרא לד"ת זמירות כמ"ש זמירות היו לי חקיך. וע"ז אמר זקנים משער שבתו שנתעלמה מהם ההלכה והיינו העדר התורה אעפ"י שבחורים מנגינתם ר"ל שלא קראו התורה בלשון זמירות אפ"ה נשבתו משערי התורה וק"ל:

זקנים משער שבתו וגו'. משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות^כח)עיין סנהדרין ק"א א' הקורא פסוק בבית המשתאות וכו', ומבואר שהיה הנהוג אצלם לזמר שירים בבתי משתאות, אכן זה כשהיו ישראל וכל עניניהם על מכונם, אבל משבטלה סנהדרין היו כל העם עגומים ועצובים ובטל השיר מבית המשתאות. וע"ע באות הסמוך., דאמר קרא זקנים משער שבתו – בחורים מנגינתם^כט)מפרש זקנים משער בכנוי לסנהדרין, ע"ש הכתוב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, והנגינות תלי בבחורים ע"ש מ"ש במ"ר ריש שה"ש וקהלת כשאדם נער אומר דברי זמר, ומפרש המשך הכתוב, אז כשזקנים משער שבתו – אז שבתו גם בחורים מנגינתם. ונראה דחסר כאן בירושלמי בדרשה זו וצ"ל כמו שהיא במ"ר, בראשונה כשהיתה צרה באה על ישראל היו פוסקין כנגדה שמחה [כשנתבטלה הצרה], ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, רצה לומר אפילו שיר שהיו נוהגין בבית משתאות בטל ומכל שכן קביעות שמחות. ל, ומשבטלו אלו ואלו – שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו [ירושלמי סוטה פ"ט הי"ב].