איכה ה:יז מפרשים: רש"י, אבן עזרא, תורה תמימה ופלגי מים

עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ וְגוֹ'. עַל הַמְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם". וְ"שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ":

על זה היה דוה לבנו – והעין חשכה מרוב הבכי:

על זה וגו׳. אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו בזה, כי זה משה האיש ולא ידענו מה היה לו, ולקו בזה, דכתיב על זה היה דוה לבנו^לד)ומסיים במדרש דכמו כן מתנחמין בזה, הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו (ישעיה כ"ה). [מ"ר פרשה א' פסוק כ"ב].