אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃
רלב"ג
זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. יתבאר מהנמשך מזה שהוא זכר את ושתי ויפיה והיה דואג על שנהרגה כי אשר עשתה לא היה באופן שיהיה ראוי לגזור עליה מה שנגזר כי עשתה זה לצניעות ולפי שנערי המלך משרתיו הרגישו שהמלך היה דואג עליה ליפיה נתנו לו עצה לקבוץ כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים ויבחר מהן אחת [אשר] תיטב בעיניו והיא תמלוך תחת ושתי: