וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃ (פ)
מדרש לקח טוב
וישוכו המים. מיכן שרותחין היו. כתיב הכא וישוכו. וכתיב התם וחמת המלך שככה (אסתר ז י).
מדרש לקח טוב
ד"א שא נא כליך. זה מלכות בבל שנאמר הכלים הביא בית האוצר (דניאל א ב). תליך זה מדי. שנאמר ויתלו את המן (אסתר ז י). וקשתך. זה יון. דכתיב כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון (זכריה ט יג). (כג) וצא השדה. זה אדום. שנא' ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב ד). רמז לו המלכיות. כשם שרמז לאברהם אבינו בבתרים. וצודה לי צידה. ציד קרינן וצידה כתיב. מיכן רמז להלכות שחיטה חמשה. שהיה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. כנגד ה' של צידה.
אבן עזרא מהדורא תניינא
ויתלו את המן. הסריסים הנזכרים למעלה, וכף שככה עיקר ובאה כף והשכותי דגושה להתבלע הכפל: