בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
מלבי"ם
ביום ההוא, אחר שלא היה להם רשות להרוג רק את אויביהם אשר היה איבתם גלוי להרע עמהם, כנ"ל, ממילא לפי רוב ההרוגים שהרגו נודע כי רבו צורריהם הקמים עליהם, וע"כ הביאו תיכף מספר ההרוגים לפני המלך, להראות איך רבו הצוררים הקמים נגדם עד שגם שאחר פקודת המלך מ"מ נמצא עדיין חמש מאות איש שהרימו ראש נגד ישראל ונהרגו:
אבן עזרא מהדורא תניינא
ביום ההוא. שונאי ישראל הגידו את הדבר למלך אולי יכעוס על ישראל ובעבור זה בקשה אסתר לעשות כדת היום:
ישע אלהים
ביום. ויאמר. ותאמר. ויאמר. הנה אחר שבא ביום ההוא מספר ההרוגים לא נתפעל כלל המלך אדרבא שאלתה היתה בעיניו דבר מועט לז״א לה לא תחשבי שבעיני שאלתך זאת גדולה ורבה היא שהרי הנני מחדש שאומר לך שעדין שאלתך במקומה עומדת אפילו שבשושן הרגו ת״ק איש ובשאר מדינות המלך וכו׳ ועכ״ז שידעתי אני אומר ליך מחדש מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש כי מה שעשיתי עד עתה הוא חוב מוטל עלי להציל נפשך מיד שונא ואסתר כדי שלא להשיב דבר המלך ריקם אמרה אם על המלך טוב ינתן ליהודים אשר בשושן וכו׳: