אֵ֚לֶּה קריאי [קְרוּאֵ֣י] הָעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם׃
אלשיך
אלה קרואי העדה וכו' ויקח משה וכו'. אמר שמא תאמר מה צורך היה לו ית' להזכירם בשמות לז"א הנה אלה קרואי העדה כי מבלי היות כל איש ראש לשבטו אלא שהיו כל העדה בלתי מוחלקת לשבטים היו קרואים מאת העדה דרך כלל ולא בלבד על שכל שבט בחר בנשיא ועל כי אין כמוהו בשבטי עם שבשבט זולתו רבים גדולים הימנו נוסף על כל זה כי הם נשיאי מטות אבותם. ועוד כי ראשי אלפי ישראל הם חכמיו הממונים לשרי אלפים על חכמתם המה ועכ"ז מה שויקח אותם משה את האנשים האלה ולא את זולתם הלא הוא כי נקבו בשמות מאתו יתב' מה שא"כ אם לא היה הוא מזכירן בשמותם שלא היה משה לוקח אותם שלא להטיל קנאה בינם ליתר רשומים שבעדה לומר עם היות שאלה קרואי כו' מה שויקח משה את האנשים האלה עם היותם בעלי התוארים הנזכר לא היה רק על שנקבו בשמות שאם לא כן לבלתי הטיל קנאה ביניהם לא היה לוקח אותם לבד עמו ועם אהרן. עוד שנית עשה עלסבה זו והו' כי לא התחיל להקהיל העד' כלה ואח"כ לקח אלה למנו' העדה רק ויקח כו' ואח"כ ואת כל העדה הקהילו וכו' והוא כ"א היה מקהיל כל העדה תחלה ואח"כ מפריש את אלה מביניהם לעיני הכל לא יבצר מלהתמץ לבב גדולים וטובים כאלה באומרם גם אנו כהם לכן טוב טוב היה לקוראם טרם ימצאו שם כיוצא בהם ג"כ אתם בקרב כל איש ישראל:
אבי עזר
קרואי העדה, הטעם שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום. ולפי דברי הרב נכון לפרש קרי וכתיב על אופן היאות, היינו שהעדה סרים למשמעתם אם הנשיאים קוראים אותם לאסוף, גם העדה לא יעשו דבר מבלי הגיד אל הנשיאים ולקרא להם. ועיין לקמן פרשת קרח (טז, ב). קראי מועד, ועיין פרשת מטות (להלן לא, יד). פקודי החיל: