במדבר א:מד מפרשים: חתם סופר, אלשיך, מלבי"ם ומדרש לקח טוב

אשר פקד משה ואהרן נקוד על ואהרן שלא היו במנין הלוים וחידוש גדול יש במנין הפקודים שכל השבטים לא היו במנינם רק אלפים מאות ולא עשיריות אך שבט גד מצינו אלפים ומאות וחמשים ולא נמצא אצלו מספר יחידית אך אצל שבט לוי הי' אהרן למספר יחיד שלא נמנה עמהם ונראה לומר שמצינו במדרש אלף יוצא לבית הספר יוצאין מהן מאה למשנה ומהן עשרה לתלמיד ומהן אחד להוראה ה"ד אדם אחד מאלף מצאתי ולפ"ז נוכל לומר דגם בישראל יש ארבעה מדרגות בית ישראל ומובחרים מהם קרויים בית הלוי ומובחרים מהן קרויים יראי ה' מדרגה עליונה הוא בית אהרן והיינו דוודאי עיקר אומה ישראלית בכלל כולם קדושים אך מן אלפים יצאו מהן מאות מובחרים ולכן היו במספר כל השבטים אלפים ומאות ולא מספר עשיריות דזה עוד מדרגה חשובה יותר אך שבט גד בהם נאמר וירא ראשית לו והיינו יראת ה' שקראם ראשית חכמה יראת ה' כי שם חלקת מחוקק ספון דהיינו משה רבינו שהי' הגדול של בעלי יראה כשאחז"ל יראה לגבי משה מילתא זוטרתא הי' וממנו שופע היראה על שבט גד בכלל ולכן כתי' במספרם גם מספר עשיריות שזהו המדרגה שלישית אבל אהרן שזכה למדת שלום יותר אפי' ממשה רבינו נאמר עליו ורבים השיב מעון זהו המדרגה רביעית של הנכנסין בית הספר שאחד מהם יוצא להוראה ותלמוד וזהו עיקר הטובה ועיקר הברכה שכולם זכו למדרגה רביעית שיוצא מן אלף הנכנסין לבית הספר ודו"ק:

אלה הפקודים וכו' ויהיו וכו'. אחר הזכיר סכום כל שבט ושבט ומעיד כי כלם היו לבית אבותם כי לא נמצא פיסול בהם ראה והנה היה מקום לומר כי פקידי בני ישראל הם לבית אבותם ומי יעיד גם על הי"ב נשיאים שאינן מכלל פקודי ישראל שגם הם לבית אבותם על כן התחיל ואמר אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל שנים עשר איש איש אחד לבית אבותיו היו. לומר הי"ב נשיאים שאינן מהפקודים מעיד תחלה הוא ית' כי לבית אבותיו היו כל איש מהם ואח"כ כולל יחד את כולם ואומר ויהיו כל פקידי בני ישראל לבית אבותם כלם והנה דרך כלל מעיד על כל פקודי ישראל פה כי כלם היו לבית אבותם ואחשוב כי על ראובן ונפתלי מעיד שתי פעמים אחד כאמור למעלה בראובן ויהיו בני ראובן וכו' לבית אבותם וכן בנפתלי הוא אומר בני נפתלי תולדותם למשפחותם לבית אבותם כי על כן לא נאמר לבני ראובן וכו' ולבני נפתלי וכו' כאשר בשאר ויהיה כי היה מקום לפקפק על ענין ראובן ובלהה פן יחשבו הדבר האמור בהם כפשוטו ויהרהרו אחרי זרע ראובן ואחרי זרע בלהה לפחות זרע בנה האחרון הסמוך אל מעשה ראובן וע"כ בשניהם אמרה תורה העדות שתי פעמים אחד בכל שבט בפני עצמו ואחד בכלל השאר אך באחרית נאמר לבני ויהיה פירושו שאמר על זה ויתילדו על משפתותם שהוא שהביאו ספרי ייחוסיהם ואמר למי הספיק זה לבני שמעון כו' לבני יהודה כו' אך בראובן ובנפתלי גם שהתילדו גם הם נאמר בהם גם לשון הודעה מאת ה' שהם לבית אבותם כאומר ויהיו בני ראובן וכו' לבית אבותם ובאומרו בני נפתלי וכו' לבית אבותם כמדובר.

ואחר עדותו יתב' כי כל הפקודים הם לבית אבותם אמר שמא תאמר מה היה שבמנין זה נא' לבית אבותם משא"כ בכל הפעמים שנמנו כענין בצאתם ממצרים ואחר שחטאו בעגל באופן שיש מקום להרהר אולי במנין ההם לא חשו על כך ועתה אלו אשר לא היו לבית אבותם אז כבר מתו ואלה שבמנין זה הם מיוחסים אחר אבותם ע"כ אמר ויהיו כל פקודי בני ישראל בכל זמן לבית אבותם וגם בבלתי נמנים גם שם שהם הפחותים מבני עשרים כי מה שנזכר מבן עשרים שנה ומעלה לא שיש הפרש בין בני עשרים לקטנים כי מה שמזכיר מבן ך' אינו רק להיותם כל יוצא צבא אך לא לשלול הקטנים מלהיות גם הם לבית אבותם כי אין הענין רק להיות כל יוצא צבא בישראל כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ואח"כ חוזר אל ענין א' על מנין זה ואו' ויהיו כל הפקודים וכו' ואמר אל יעלה על רוחך כי מה שאני מעיד שכל פקודי בני ישראל הם לבית אבותם לא תוציא מזה כי בני לוי שאינן מפקודיהם שאינן לבית אבותם כי הנה גם עדות הוא כי והלוים למטה אבותם גם כן הם אלא שלא התפקדו בתוכם: