במדבר א:נג מפרשים: רש"י, אבי עזר, משכיל לדוד ומדרש לקח טוב

ולא יהיה קצף. אִם תַּעֲשׂוּ כְּמִצְוֹתַי לֹא יִהְיֶה קֶצֶף, וְאִם לָאו, שֶׁיִּכָּנְסוּ זָרִים בַּעֲבוֹדָתָם זוֹ, יִהְיֶה קֶצֶף, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְמַעֲשֵׂה קֹרַח (במדבר י"ז), כִּי יָצָא הַקֶּצֶף וְגוֹ':

על עדת בני ישראל, אחד מעדתם וכו'. .אולם לדעתי הדברים כפשוטו, כטעם והוא איש אחד לא גוע בעונו(יהושע כב, כ) .וכדומה במקרא:

ולא יהיה קצף וכו׳ שמצינו במעשה קרח וכו׳ הוצרך רבינו לזה להחזיק פירושו דלעיל שפי׳ והזר הקרב יומת בידי שמים דלא תימא מנ״ל דילמא בחנק כמו כל מיתה האמורה בתורה סתם דאף על גב דמצינו בפ׳ משפטים וגם בעליו יומת והיינו בידי שמים התם אצטריך למכתב יומת דמשמע בידי אדם למגמר מיניה הא דדרשי׳ בפ״ק דסנהדרין דט״ו כמיתת בעלים כך מיתת השור וע״ש בתו׳ שהכריחו דאל״כ הול״ל ימות דיומת משמע בידי אדם. ולפי״ז תיקשי לפירש״י דלעיל דא״כ הכא דכתיב יומת מנ״ל לפ׳ בידי שמים ואי משום דכתיב הכא ולא יהיה קצף דלשון זה משמע בידי שמים דילמא הא והא איתא דבעדים והתראה יומת בידי אדם. ואי ליכא אז בקצף דבידי שמים דומיא דשבת דכתיב מחלליה מות יומת וכו׳ ונכרתה וכו׳. ולכך מסיים רש״י כמו שמצינו במעשה קרח ללמד דע״כ ליכא למימר הכי שהרי גבי מעשה קרח היו שם עדים והתראה שהרי משה התרה בהם כנראה בהדיא מן הכתובים ואפ״ה לא הומתו בידי אדם רק בקצף דבידי שמים א״כ ממילא צריכין לפרש יומת בידי שמים והא דכתיב הכא יומת ולא ימות הואיל והוי בידי שמים י״ל דקמ״ל דבעון זה אינו דומה לשאר מיתה בידי שמים או כרת שאין הפורענות ממהרת לבוא אלא מאריך אפיה וגבי דיליה קמ״ל דהכא בכניסת זרים לאו הכי אלא הפורענות בא מיד דומה למיתת בית דין שאין ממתינים לו וכדאשכחן בקרח. ואפ׳ שלזה ג״כ כוון במ״ש רש״י כמו שמצינו בקרח: