וְקַלְעֵ֣י הֶֽחָצֵ֗ר וְאֶת־מָסַךְ֙ פֶּ֣תַח הֶֽחָצֵ֔ר אֲשֶׁ֧ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֛ן וְעַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִ֑יב וְאֵת֙ מֵֽיתָרָ֔יו לְכֹ֖ל עֲבֹדָתֽוֹ׃
מלבי"ם
פתח החצר אשר על המשכן ועל המזבח ר"ל שהחצר וכן קלעי החצר הקיפו בג' רוחות את המשכן וברוח מזרחית היה עקרו להקיף את המזבח שלכן היה רחוק נ' אמה מן המשכן, ועמ"ש בפ' תרומה [כז טז]. ואת מיתריו היינו מיתרי המשכן וה"ה מיתרי הקלעים [כמש"ל ד כו] ואת מיתריהם בל"ר, שקאי על מיתרי הקלעי' וכמו שפרש"י שם וכאן:
מזרחי
ואת מיתריו של משכן והאהל ולא של חצר. כי מיתרי החצר משמרת בני מררי הם כדכתי' ופקודת משמר' בני מררי כו' ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדותם ומיתריהם לא בעבור שהחצר לשון נקבה והיה לו לומר ואת מיתריה כי בפרשת ויקהל כתיב את עמודיו ואת אדני' וכתב רש"י ז"ל הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה וכ"ש פה שהוא שב גם אל המשכן והאהל שהם בלשון זכר ויחוייב שיאמר בעבורם מיתריו של כל אחד מהם בלשון זכר ואם מפני שלא נזכר פה אלא קלעי החצר ומסך פתח החצר לא החצר עצמה הנה בפרשת ויקהל לא נזכרה החצר עצמה אלא קלעי החצר ועם כל זה כתב שם את עמודיו ואת אדניה של החצר: