במדבר ג:כט מפרשים: רש"י, משכיל לדוד, מזרחי ושפתי חכמים

משפחת בני קהת יחנו … תימנה. וּסְמוּכִין לָהֶם דֶּגֶל רְאוּבֵן הַחוֹנִים תֵּימָנָה — אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ, לְכָךְ לָקוּ מֵהֶם דָּתָן וַאֲבִירָם וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ עִם קֹרַח וַעֲדָתוֹ, שֶׁנִּמְשְׁכוּ עִמָּהֶם בְּמַחֲלָקְתָּם (תנחומא):

משפחות בני קהת וכו׳ אוי לרשע וכו׳ דבר ברור שאין דרכו של רש״י ז״ל להביא אגדות אלא כשצריך להם לפי׳ הכתובים. וכאן נראה דק״ל על ל׳ הפסוק דלא כתיב כדלעיל בגרשון אחרי המשכן יחנו ימה וה״נ לקמן במררי על ירך המשכן יחנו צפונה דסמך החנייה לרוח שבו חונים וכאן לא כתיב כן אלא יחנו והדר על ירך המשכן תימנה ולא עוד אלא שיש טעם מפסיק דהיינו זקף קטון על תיבת יחנו ולא דבר ריק הוא. ולכך כוון לתרץ באגדה זו דהך תימנה דכתיב בקרא בא לרמוז על רגל ראובן החונים תימנה שתדיר היו מתחברין עם בני קהת השכנים שלהם והיו תדיר עמהם באופן שגרם להם שבאו עם קרח וכו׳ אוי לרשע וכו׳. ושוב מצאתי קרוב לזה בש״ח בשם הג״א:

לפיכך לקו מהם דתן ואבירם ור"נ איש עם קרח ועדתו. כי אלו רובן משבט ראובן היו כמו שכתב רש"י ז"ל בפרשת קרח: