במדבר ג:מה מפרשים: רש"י, אבי עזר, מלבי"ם ומנחת שי

ואת בהמת הלוים וגו'. לֹא פָדוּ בְהֵמוֹת הַלְוִיִּם אֶת בְּכוֹרֵי בְהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶת פִּטְרֵי חֲמוֹרֵיהֶם, וְשֶׂה אֶחָד שֶׁל בֶּן לֵוִי פָּטַר כַּמָּה פִטְרֵי חֲמוֹרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי מָנָה הָעוֹדְפִים בָּאָדָם וְלֹא מָנָה הָעוֹדְפִים בַּבְּהֵמָה (שם ד'):

ונסמכה מלת פדויי. .דעת הרב לפי שמצינו ברוב מקומות שנאמר המספר תחילה ואחריו הנספר, כמו שלשה אנשים (בראשית יח, ב), שבעה שבועות(דברים טז, ט)., שלשים קרשים. ואם יבא הנספר קודם לא יבא בסמיכות, לכן תמה הרב שנסמך פדויי אל המספר, וגם בא לפניו. אבל כתב מצינו דוגמתו וכן שנת החמשים(ויקרא כה, יא)., ועוד בכמה מקומות במקרא, אם תחפשנה תמצאנה. ודברי מטוט רחוקים מפשוט:

קח את הלוים מ"ש למעלה [פסוק יא] ואני הנה לקחתי את הלוים הוא הודעת העתיד ונתינת טעם למש"ש מקודם כמש"ש, ופה בא הצווי. והנה כבר נצטוו לפדות את הבכורים ועד עתה לא נפדו, כי לא נתפרש למי יתנו כסף הפדיון וכמה יתנו, וגם אחר שנבחרו הלוים נשארה מצות פדיון בכור אדם ובכור פטר חמור לדורות, וחדש לו כי בכורים של עתה לא יצטרכו פדיון כסף כי הלוים יפדו אותם בין באדם בין בבהמה, רק העודפים על הלוים הם יתנו כסף פדיונם וכן הבכורות שיולדו בימים הבאים: