במדבר ד:ג מפרשים: מלבי"ם, אור החיים, תורה תמימה ובכור שור

כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד ובבני גרשון ומררי תפס לשון עבודה, וידוע הבדלם ששם מלאכה מציין מלאכת מחשבת שיש בה אומנות, ושם עבודה מציין שיש בו טורח הגוף, לכן בבני קהת שהיה ענינם עם דברים המקודשים שהיה צריך להתעסק בהם במחשבת הלב בל יסיח דעתו מקדושתם קוראהו מלאכה ומצד שיש בה גם משא וטורח הגוף אמר זאת עבודת בני קהת, ושם עבודה כולל ג"כ עבודת ה' שיש בדבר, ומלאכה מציין אופן התעסקו בזה שהוא מלאכת מחשבת להדבק בקדש במחשבה זכה וע"ז תפס שני הלשונות:

לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. שִׁנָּה מֵהָאָמוּר בַּעֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי ״לַעֲבֹד עֲבוֹדָה״ וְאָמַר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, הֵעִיר בָּזֶה שֶׁאֵין בִּכְלָלוּת מַעֲשֵׂה בְּנֵי קְהָת עֲבוֹדָה, לְצַד שֶׁהָאָרוֹן הוּא אַדְרַבָּה נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו (במדבר רבה פ״ד), וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֶלָּא מְלָאכָה. עוֹד נִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַעֲשׂוֹת סֵדֶר נָכוֹן בְּמַשָּׂאָם כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים בַּכָּתֵף וְכִוּוּן הַהֲלִיכָה לְצַד כְּבוֹד אֲרוֹן אֱלֹהִים כְּנוֹשֵׂא אֲדוֹנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, לָזֶה קָרָא עֲבוֹדָתָם מְלָאכָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן עֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי:

מבן שלשים שנה. ולהלן הוא אומר (פ׳ בהעלותך) מבן חמש ועשרים שנה, הא כיצד, כ"ה ללימוד ושלשים לעבודה ^אנראה דסמך לדרוש ולחלק כן על שנוי לשון הכתובים בענין זה, דכאן כתיב מבן שלשים שנה וגו' לעשות מלאכה באהל מועד, וכ"כ ריש פרשה נשא (פ' כ"ג) מבן שלשים שנה וגו' לעבוד עבודה באהל מועד, וכן שם בפסוק ל', ובבן כ"ה שנה כתיב בפרשה בהעלותך יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד. מזה מבואר שבן שלשים שנה יש לו חיוב וחלק בגוף מלאכת ועבודת אוה"מ, אבל בן כ"ה שנה הוא רק צבא בעבודה שעובדים אחרים והוא רואה ומתבונן ולומד. , מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה ^בדמסתמא לא נתנה התורה אלו החמשה שנים ללמוד אלא משום שהם הקצה האחרון שצריך לשהות בלמודו, וא"כ מי שלא ראה סימן יפה בכל אלה השנים בלמודו שוב אינו רואה. וי"ל עפ"י זה טעם הדבר שחלק התנא בפ"ה דאבות בין כל ערך וחלוקת הלמודים משך חמש שנים, כמו שאמרו בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן ט"ו לגמרא, והיינו שמי שאין רואה ברכה במקרא כשהוא עדיין בן תשע עדיין צריך לטפל עמו שנה אחת בלמוד זה דעדיין יש תקוה, וכן בשיעורים שלהלאה.
ועיין ברמב"ן פ' בהעלותך ח' כ"ד כתב בענין דרשה זו וז"ל, אבל לא ידעתי אם זה דברי הכל לרבותינו, כי בלשון יחיד אני שונה אותה בספרי, ר' נתן אומר כתוב אחד אומר וכו', ולא אדע מה אידון בדבריו אלה, כי הלא לפנינו סתמא דגמ' היא כאן, וגם בספרי שם בלשון סתמא נשנית וצ"ע. .
(חולין כ"ד א׳)