וּבָ֨א אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ־בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָעֵדֻֽת׃
רש"י
ובא אהרן ובניו וגו'. יַכְנִיסוּ כָל כְּלִי וּכְלִי לְנַרְתֵּקוֹ הַמְפֹרָשׁ לוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ, וְלֹא יִצְטָרְכוּ הַלְוִיִּם בְּנֵי קְהָת אֶלָּא לָשֵׂאת:
מלבי"ם
ובא אהרן ובניו בכל הכלים היה מכסה עור תחש מלמעלה לבד בארון שהיה בגד תכלת על העור תחש, כי קדושתו [שזה ימליץ בצבע תכלת שדומה לרקיע] בוקע גם במצפוניו, כי גם אחר שנבלע בתוך כסויו היו מהלכים פנים כנגד פנים [כמ"ש הרמב"ם [פ"ב מה' כה"מ הי"ג] ומקורו מן המדרש רבה פרשת במדבר] ואמר במדרש שהארון כנגד כסא הכבוד שהתכלת רומז לו וע"כ אמר כליל תכלת שכולו דומה לו, ובכל הכלים היו שני כסוים, ונראה שכסוי עור תחש של כ"א היה כיסוי מיוחד לו ונקרא כליין, ובגד תכלת או ארגמן היה בלתי מיוחד ונקרא בגד לא כיסוי, והיה זה כפי הדין המבואר בא"ח [סי' מ"ם] שצריך שיהיה כלי בתוך כלי וא' מהם אינו כליין, והארון נתכסה תחלה בפרוכת שהיה ג"כ קדוש והיה צריך שני כלים עליו, עור תחש ובגד תכלת, ומ"ש ושמו בדיו התפרש בפ' תרומה:
מזרחי
בנסוע המחנה כשהענן מסתלק הם יודעי' שיסעו. פי' אל יקשה בעיניך לומר היאך יודעין השעה שנוסע המחנה קודם נסיעתו עד שיתחילו אהרן ובניו לפרק את המשכן ויכניסו כל כלי וכלי לנרתקו דאין סברא לומר שאחר שיסע דגל מחנה יהודה הנוסע בתחלה יתחילו אהרן ובניו לפרק את הפרכת שיכסו בו את הארון כי אין זה כבוד לארון: