וְעַ֣ל ׀ שֻׁלְחַ֣ן הַפָּנִ֗ים יִפְרְשׂוּ֮ בֶּ֣גֶד תְּכֵלֶת֒ וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָיו אֶת־הַקְּעָרֹ֤ת וְאֶת־הַכַּפֹּת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִּיֹּ֔ת וְאֵ֖ת קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ וְלֶ֥חֶם הַתָּמִ֖יד עָלָ֥יו יִהְיֶֽה׃
מלבי"ם
ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת נמצא היו לחה"פ וכלי השלחן בין שני מפות, ומפני קדושת לה"פ וכלי השלחן היה צריך שני כלים עליהם. והנה מ"ש ולחם התמיד עליו יהיה שמזה למד במנחות [דף צ"ה] שבמסודר אינו נפסל במסעות יקשה איך הניח הלחם על בגד תכלת הלא צריך שיונח על טהרו של שלחן, מזה מוכח כפי' הרמב"ן שמ"ש ולחם התמיד עליו יהיה פי' על השלחן עצמו, ופרש בגד תכלת על השלחן והלחם שעליו ועל הבגד נתנו את הקערות וכו', ועליהם פרשו בגד תולעת שני ועור תחש מפני קדושת הכלים שיהיו כלי בתוך כלי:
משכיל לדוד
קערות וכו׳ כבר פירשתים וכו׳ הק׳ תלמידי הבחור המשכיל אורי מורפודגו ה״י מ״ש דהכא בכלי השלחן סמך רבינו על מה שפי׳ במלאכת המשכן. ולא כן עשה בסמוך בכלי המנורה ובכלי המזבח אלא חזר ופירשן אף על פי שכבר פירשן גם המה במקומן. ותירצתי לו דודאי הכא לא הוצרך לבאר לפי שכבר ביאר אבל בהנהו דלקמן קרא קשיתיה. והוצרך לבאר והיינו דבמנורה כתיב וכסו את מנורת המאור ואת נרותיה ואת מלקחיה ואת מחתותיה ואת כל כלי שמנה. ואיכא למידק הואיל והיו לה עוד כלים אחרים דכללן הכתוב באמרו ואת כל כלי שמנה מ״ש דפרט הכתוב כלים הללו טפי מאידך ואמאי לא כיילינהו לכלהו וה״נ קו׳ זו גופה ק׳ לקמן במזבח דכתיב את כל כליו וכו׳ והדר פרט את המחתות ואת המזלגות וכו׳ והואיל ואיכא עוד כלים כגון סירותיו לדשנו דרבויינהו קרא באמרו את כל כליו מ״ש הני דפרט. ונתכוון לתרץ קו׳ זו במה שפי׳ כל הכלים שפירט הכתוב ומה עבודתן כי ממנו תראה שכל הכלים הללו היו משרתים בם ע״ג המנורה עצמה משא״כ אידך כל כלי שמנה דאע״ג שהיו לצורך המנורה שהיו עושין ומניחין בהם השמן מ״מ לא היו נוגעים במנורה עצמה. וה״נ במזבח לא פרט הכתוב אלא הכלים הנוגעים במזבח עצמו אבל הסירות לא היו נוגעים בו אלא בימים שמסירים הדשן ונותנים בסירות לכך לא הזכירם הכתוב בפירוש שאינם חשובים כמו אותן שהזכיר: