במדבר ד:לד מפרשים: אלשיך, מלבי"ם, אור החיים והעמק דבר

ויפקד משה וכו'. אחרי אומרו יתברך למשה הפרש הדרגות בשלש משפחות הלוי בקהת הקדים המשפחות באומרו למשפחותם לבית אבותם מה שאין כן בגרשון וכן בקהת אמר לצבא ובגרשון לצבא צבא וכן בקהת אמר מלאכה ובגרשון ומררי עבודה וכן בקהת ובגרשון אמר באהל מועד משא"כ במררי מגיד הכתוב כי כשבא משה לפקוד אותם לא גלה להם הפרשים אלו כי חש על הקפדת קנאה כ"א בשלשתם אמר למשפחות' ואח"כ לבית אבותם ובשלשתם אמר לצבא לעבודה באהל מועד עוד עשה הוא יתברך אחר כן מפני חשש קנאת המאוחר על המוקדם בא ועשה כללות א' משלשתן ואמר כל הפקודים אשר פקד כו' למשפחותם כו' לומר שכל שלשתן יחשבו למוקדמים משפחותם לבית אבותם והעובר משא בכתף הם בני קהת והעובדים עבודת עבודה שהיא על העגלות כלם שוים לפניו יתברך כי לב כלם לשמים וזה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא כלומר אלו ואלו שוים כמשא בכתף כעבודת עבודה וגם באה"מ כי כלם יחשבו לענין השכר כעושים מלאכה באהל מועד גם שבני מררי לא היתה עבודתם באהל מועד כמדובר למעלה ועל כן עשה סך הכל ואמר ויהיו פקודיהם שמנת אלפים שהוא לצרפם ולכוללם כאחד:

ויפקד משה אחר שהשלים צווי ה' באר שמשה עשה כן ושפקד בני קהת תחלה כצווי ה', ושהיו למשפחות לבית אבותם שהתחיל מן המשפחות כנ"ל, והנה בקהת ומררי אמר ויהיו פקודיהם למשפחותם ואצל בני גרשון אמר למשפחותם לבית אבותם, וזה מבואר שמעלת בני גרשון היה מצד שהוא בכור לכן בא אחר בני קהת [כנ"ל כ"ב] לכן חזר שמת שהי' מעלתו מצד אביו שהי' בכור לאביו, ובגרשון אמר ופקודי בני גרשון ובמררי אמר ופקודי משפחות בני מררי למשפחותם, ויבואר עפמ"ש בדה"א [כג] בני מררי מחלי ומושי, בני מחלי אלעזר וקיש, וימת אלעזר ולא היו לו בנים כי אם בנות וישאום בני קיש אחיהם, ומלמד פה שלא נחשבו בני קיש אל משפחת אלעזר רק אל משפחת קיש שהוא לבית אבותם, ואצל קהת ומררי אמר עפ"י ה' ביד משה ואצל גרשון אמר עפ"י ה' לבד, כי בדבור נשא בני קהת כתיב וידבר אל משה ואל אהרן ומודיע שהיה ביד משה שיאמר לאהרן ואצל גרשון כתיב וידבר ה' אל משה לכן מודיע שמה שצרף את אהרן היה עפ"י ה', לאפוקי הנשיאים, ואצל מררי שלא נזכר צווי מיוחד למשה הודיע שהיה עפ"י ה' ביד משה, וכתב הרי"א ומפקודי הלוים למדנו שבני קהת הגדולים עלו לעבוד קרוב לשליש, מספר פקודיהם לבן חדש, ומבני גרשון עלו פקודיו יותר משליש פקודיו הראשונים, ובבני מררי היה בו דבר חידוש שעלו יותר מחצי עד שהיו הגדולים יותר מן הטף הפך המנהג הטבעי, וזה מעיד שהיו אנשים גבורי כח חלקם בחיים ולכן נבחרו לעבודת משאוח הכבדים:

וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה. טַעַם שְׁלָשְׁתָּם: מֹשֶׁה שְׁלִיחַ ה׳, אַהֲרֹן הַנִּמְסָרִים לוֹ דִּכְתִיב (במדבר ג:ט) ״נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לוֹ״, נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל הַמּוֹסְרִים אוֹתָם בִּמְקוֹמָם לַעֲבֹד, דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת בַּמִּדְבָּר (במדבר ג:ז) ״וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה״ וְגוֹ׳. וּמַה שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן בְּמִסְפַּר הַלְוִיִּם מִבֶּן חֹדֶשׁ, לְצַד כִּי מִסְפָּר הַהוּא הָיָה עַל פִּי ה׳ לְצַד שֶׁהָיָה הַמִּסְפָּר גַּם לְמַה שֶׁבַּעֲרִיסָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה ג,ט) שֶׁבַּת קוֹל הָיְתָה אוֹמֶרֶת: בְּאֹהֶל זֶה יֵשׁ כָּךְ וְכָךְ, לָזֶה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא מֹשֶׁה נְבִיא ה׳.