במדבר ד:לו מפרשים: מנחת שי, אור החיים, ברכת אשר והעמק דבר

אלפים שבע מאות. ג' דמטעים דסבירין ושבע בוא"ו וסימן נמסר במ"ג:

אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת. וְלֹא אָמַר ״וּשְׁבַע מֵאוֹת״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בִּבְנֵי גֵרְשׁוֹן ״וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים״, וּבִבְנֵי מְרָרִי ״וּמָאתָיִם״, ״וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים״. אוּלַי רָמַז בְּחֶסְרוֹן וָא״ו לְקֹרַח וְאוֹתָם שֶׁמֵּתוּ עִמּוֹ שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי קְהָת, אוֹ אוּלַי כִּי מִסְפַּר הַשְּׁבַע מֵאוֹת מְשֻׁנֶּה בְּהַדְרָגָה מִמִּסְפַּר הָאֲלָפִים מִטַּעַם מַעֲשֵׂה קֹרַח, לָזֶה לֹא אָמַר ״וּשְׁבַע מֵאוֹת״ לְהוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן לְהַשְׁווֹתָם יַחַד. וַהֲגַם שֶׁלֹּא נִתְפַּרְסֵם בַּתּוֹרָה בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא אֶלָּא קֹרַח, אֶפְשָׁר שֶׁעָנָף שֶׁל קֹרַח נָטוּ קְצָת אַחֲרָיו, אוֹ לְצַד שֶׁלֹּא מִחוּ בּוֹ אֶחָיו וּקְרוֹבָיו.

"ויהיו פקדיהם (של בני קהת מל' ועד נ' שנה) למשפחֹתם אלפים שבע מאות וחמשים". והנה מצינו מנייה של עשרות רק כאן ולהלן (פסוק מ) אצל בני גרשון וכמו כן למעלה (א, כה) אצל בני גד - "חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים", ואלמלא מספר אחרון זה, הייתי אומר שאין הכתוב מקפיד למסור־לדייק עד לעשרות אלא בהקשר למספרים שהם יחסית קטנים, כגון פחות מחמשת אלפים. אך מכיוון שהכתוב מונה עשרות גם שם, תמוה שבכל יתר המניות אין עשרות, והרי אין להניח שאצל כולם נמנו בדיוק מאות, כלומר מספרים עגולים.