במדבר ד:מט מפרשים: רש"י, אבי עזר, משכיל לדוד ומנחת שי

ופקדיו אשר צוה ה' את משה. וְאוֹתָן הַפְּקוּדִים הָיוּ בְמִּצְוָה מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים:

איש איש, ע"כ ופקדיו. .דהרב קאי לשיטתו, דכתב איש איש קאי על גרשון ומררי על כן נאמר שפיר ופקדיו. אבל לעיל פרשת במדבר (ב, ד). כתב הרב פקודיהם ופקדיו שוה אין הפרש ביניהם. ושם דעתו דפקודיו קאי על ראש הצבא, ופקודיהם קאי על שאר הפקודים, וכן פירשו המפרשים שם. אבל כאן מוכח שפיר דאינו סובל למיכתב פקודיהם:

ופקודיו וכו׳ ואותן הפקודים וכו׳ פי׳ דק״ל דקרא יתירא הוא ומאי קמ״ל דהא חזי׳ לעיל שנצטוה למנותם מבן שלשים שנה עד בן נ׳ ותו ברישיה דהך קרא כתיב על פי ה׳ פקד אותם וכו׳ ומאי האי דהדר וכתב ופקודיו אשר צוה וכו׳ ומפרש דקמ״ל קרא מלתא אחריתי והיינו דלא נימי דאיברא שהציווי היה שלא למנות אלא אותם שנמצאו אז מבן ל׳ ועד בן נ׳ מ״מ הללו שהיו אז מבן ל׳ עד בן נ׳ שנמנו באותו פעם חל עליהם צווי העבודה לעולם כל ימי חייהם קמ״ל דלאו הכי הוא אלא אותם הפקודים לא היו במצות העבודה אלא עד תשלום חמשים שנה וכמו שנתבאר במקום אחר שצוה השם יתברך למשה זאת אשר ללוים וכו׳ ומבן נ׳ שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד וכו׳ וה״ק קרא ופקודיו אלה גם הם בכלל הצווי אשר צוה ה׳ את משה במקום אחר על כללות הלוים שמבן נ׳ שנה ישוב מן העבודה: