וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃
בן איש חי
והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה רז"ל אמרו טעם לעשירית מפני שבניאוף עוברת על כל עשרת הדברות ונ"ל בס"ד עוד טעם לעשירית כי האשה בהיותה טהורה מקבלת השפעה מן אות יו"ד אשר בקרב איש שהוא אות מן השם ב"ה וכאשר זינתה סילקה ממנה השפעת היו"ד שמספרה עשרה לכך מביא עשירית האיפה וגם שיהיה קמח שעורים רז"ל אמרו טעם לזה היא עשתה מעשה בהמה לכך קרבנה מאכל בהמה ונ"ל בס"ד עוד טעם כי החטים נפרדת קליפתם בדישה אך השעורים תשאר הקליפה בהם והזונה הקליפה דבוקה בה לכן יביא קמח שעורים ולא יצוק עליו שמן כי השמן יוצא ממנו אור וזו מעשיה במחשך גם השמן הוא צף על כל המשקין וזו אם היתה כשרה היתה ראויה עטרה לבעלה כמ"ש אשת חיל עטרת בעלה ועתה שזינתה נסתלקה מתואר העטרה ולא יתן עליו לבונה כי הלבונה רומזת לאור מקיף כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד לבונה זכה אשר בי"א סמני הקטורת וזו עשתה מעשה נחש שאין לה או"מ בסוד והנחש היה ערום גם עוד שבאשה כשרה כתיב נקבה תסובב גבר וזו חסרה ממעלה זו ואם תאמר כל רמזים אלו אתה עושה אותם לה לרעה ודילמא אשה טהורה היא שתשתה ותתאמת שהיא טהורה לז"א כי מנחת קנאות היא פירוש מנחה זו מביא אותה הבעל שהוא חושדה שהיא טמאה לכך יביא אותה בדברים שהם מנחת זכרון מזכרת עון שהם מורים על עון שלה כפי החשד שהוא חושד בה:
ברטנורא
לא יצוק עליו שמן וכו' עד שהשמן קרוי אור קשה מנא אמינא ליה וי"ל מדכתי' שמן למאור אי נמי שלפי שגורם לאור שיבא קרוי אור בלשון בני אדם: