וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִיַּ֣ד הָֽאִשָּׁ֔ה אֵ֖ת מִנְחַ֣ת הַקְּנָאֹ֑ת וְהֵנִ֤יף אֶת־הַמִּנְחָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
רקנאטי
ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וגו' וקמץ הכהן מן המנחה וגו'. בתחלה צריך שינתן המנחה ביד האשה ומידה יקחנה הכהן. והכוונה שתסכים למה שהכהן עושה ומקבלת עליה הדין אם נטמאה ועל כן ואמרה האשה אמן אמן. ומכאן תבין עונש במי שמזכה עצמו במה שאין בו ונשבע כמה ענשו גדול ומכאן רמז שאין החרם חל רק בהסכמת הנענש ובמעמדו:
רש"י
והניף. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְאַף הִיא מְנִיפָה עִמּוֹ, שֶׁיָּדָהּ לְמַעְלָה מִיָּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן: