וְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶת־הַמָּֽיִם׃
רש"י
אזכרתה. הוּא הַקֹּמֶץ, שֶׁעַ"יְ הַקְטָרָתוֹ הַמִּנְחָה בָאָה לְזִכָּרוֹן לְגָבוֹהַּ (ספרי):
מדרש לקח טוב
פס'. וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה. שהקטרת הקומץ קראו הכתוב אזכרה. ואחר ישקה את האשה את המים. שלש השקאות כתוב בסוטה. והשקה את האשה, והשקה את המים. ואתר ישקה את האשה את המים. מיכן אמרו ג' דברים מעכבין בסוטה. עד שלא קרב הקומץ. ועד שלא נמחקה המגלה. ועד שלא תקבל עליה שבועה:
תורה תמימה
את אזכרתה. זו הקטרת הקומץ קמאכמש"כ רש"י בפסוק זה שע"י הקטרת המנחה באה לזכרון לגבוה, ובאמת כל המנחות נקראות בשם אזכרה כמבואר בפ' ויקרא, ואמנם כאן קורא אותה הכתוב בשם מנחת זכרון (פ' י"ח). וי"ל ענין הזכרון כאן שתהיה לזכרון לכל העולם עפ"י מ"ש בסוטה ז' ב' שכל הנשים מחויבות לבא ולראותה וללמוד ולזכור לילך בדרכי הצניעות. [ספרי].